אם אני חווה מציאות קשה ומייאשת, משמע זה מה שאני משליך כרגע. במילים אחרות, זה מה שהמיינד (התודעה) שלי משליך או זה מה שהקארמה שלי יוצרת.
אם זה באמת המצב ואני רוצה לשנות את ההשלכות שלי, אני לא אנקוט באמצעים קשים מתוך ייאוש אלא באמצעים עדינים ומלאי תקווה. מכיוון שהאמצעים הקשים שהפעלתי מתוך ייאוש, בעברי, הם אלה שיצרו את המציאות הקשה והמייאשת שאני חווה כרגע.
הזמנים הקשים הם כמו שעון מעורר. מעירים אותי מהשגרתיות המרדימה ומכוונים אותי לפעולות (לייצירת קארמה) שיתקנו את ההשלכות (המציאות) שלי.
זה בדיוק הזמן לפתוח את הלב. אם אנחנו חווים סכנה, אולי כדאי לנו לעזור לאנשים אחרים להרגיש בטוחים ולשמור על חייהם ועל בריאותם. אם אנחנו חווים ניתוק ובידוד מאנשים אחרים, אולי כדאי לנו לפייס בין אנשים, לפרגן לאנשים וליצור שלום בית.
המציאות שאני חווה תמיד מראה לי על מה אני צריך לשים דגש בתרגול יוגה שלי.
שנדע רק בשורות טובות
Comments