קדושת הפרה

קדושת הפרה, בהינדואיזם, האמונה שהפרה מייצגת את הרווחה האלוהית והטבעית ולכן יש להגן עליה ולהעריץ אותה. הפרה נקשרה גם לאלוהויות שונות, בעיקר שיווה (שרוכב על ננדי, השור), אינדרה (קשור קשר הדוק לקמדנו, הפרה נותנת המשאלות), קרישנה (רועה פרות בצעירותו), ואלות בכלל ( בגלל התכונות האימהיות של רבות מהן).

את מקור הערצת הפרה ניתן לייחס לתקופה הוודית (אלף 2–7 לפנה"ס). העמים ההודו-אירופיים שנכנסו להודו באלף השני לפני הספירה היו פסטורליסטים; לבהמות הייתה משמעות כלכלית גדולה, שבאה לידי ביטוי בדתם. למרות שהבקר הוקרב ובשרו נאכל בהודו העתיקה, שחיטת פרות מייצרות חלב, נאסרה יותר ויותר. זה אסור בחלקים מהמהבהרטה, האפוס הגדול בסנסקריט, ובקוד הדתי והאתי המכונה מאנו-סמריטי ("חוקי מאנו"), והפרה החלבית כבר הייתה בריג-ודה, שנאמר כ"בלתי ניתנת להרוג”. מידת ההערצה הניתנת לפרה, מעידה על השימוש בטקסי ריפוי, טיהור וכפרה של הפאנצ'גאוויה , חמשת התוצרים של הפרה - חלב, גבשושית, חמאה, שתן וגללים.

לאחר מכן, עם עליית האידיאל של אהימסה ("אי-פגיעה"), היעדר הרצון לפגוע ביצורים חיים, הפרה באה לסמל חיים של נדיבות לא אלימה. בנוסף, מכיוון שהמוצרים שלה סיפקו הזנה, הפרה הייתה קשורה לאימהות ואמא אדמה. הפרה זוהתה גם בשלב מוקדם עם הברהמן או מעמד הכוהנים, והרג הפרה הושווה לפעמים (על ידי ברהמנים) לפשע הנתעב של הריגת ברהמן. באמצע האלף הראשון לספירה, הרג פרות הפך לעבירה על ידי מלכי הגופטה, והחקיקה נגד הרג פרות, נמשכה עד המאה ה-20 במדינות רבות שבהן המלך היה הינדי.

בסוף המאה ה-19, בעיקר בצפון הודו, קמה תנועה להגנה על פרות ששאפה לאחד הינדים ולהבדיל בינם לבין המוסלמים בדרישה מהממשלה לאסור על שחיטת פרות. שילוב זה של מטרה פוליטית ודתית הוביל מעת לעת להתפרעויות אנטי-מוסלמיות ולבסוף מילא תפקיד בחלוקת תת היבשת ההודית ב-1947.

תמונה: @param shradhey Shri radhe maa

@sri eswaran