ציפור האבן

לכל עיר, יש את הסיפורים המרתקים שלה, שהועברו מדור לדור, באמצעות מסורות כתובות או בעל פה. סיפורי עם אלו, עוזרים ליצור הילה של מיסטיקה וקסם; להביא חיים לעיר. ללליטפור יש סיפורי עם, שתרמו להמשך המורשת, המסורות, האמונות והתרבות. ביניהם האגדה על "ציפור הזהב הקטנה של השגשוג".

בכיכר דורבאר בלליטפור, אי אפשר שלא להתפאל מהיופי העצום של המקדשים השמורים היטב, סגנונות אדריכליים מרובים, מונומנטים, חצרות ומקדשים. במרכז אתר מורשת עולמי זה של אונסק"ו, נמצא עמוד אבן בגובה של כ-40 רגל, הנתמך על ידי בסיס אבן מוצק. בראש העמוד נמצאת כותרת לוטוס (לוטוס פורח) המסמלת טוהר. מעליו מונח פסלו המוזהב, של ״המלך יוג נרנדרה מאלה״ בישיבה עם ידיים משולבות, מול המקדש של אלוהות השומר של מלכי מאלה, "טאלג'ו". הפסל מוגן על ידי נחש בשם ״קארקוטקה״, המתנשא גבוה מעל ראש המלכים. על ראש הנחש יושבת ציפור מוזהבת קטנה, מונחת בצורה שבה היא נראית, כאילו היא עומדת לעוף.

ציפור הזהב הקטנה הזו, ממלאת חלק מהותי, בפילוסופיה של אריכות ימים. האגדה מספרת, כיצד המלך יוג נרנדרה מאלה, מלך מאלה מהמאה ה-17 עדיין חי. איך יכול להיות למישהו חיים ארוכים כל כך?

סיפור זה מתחיל, בפרבר הדרומי של לליטפור, בעיירה קהוקאנה. שם היה גר זקן חכם, שהחזיק בתכשיט יקר ערך ונדיר, שהוענק לו כפרס, על חשיפת האמת, על תקרית הנחש קרקוטקה, מאגם טאודהה.

התקרית מתנהלת כך, יום אחד בזמן שהזקן טייל, הוא הבחין בגבעולים בשלים של חיטה, שנמעכו בשדה שלו. הוא הביט קרוב יותר, כדי לחקור ומצא שני נחשים, שהפכו את האדמה למקום מפגש לאוהבים. הוא זיהה אותם במהירות. הזכר היה נחש של הכפר שלו, ואילו הנקבה הייתה אשתו של קרקוטקה. עצוב על החיטה המרוסקת וכועס על שגילה את הסיבה, הוא היכה אותם במקלו הגדול קשות ולאחר מכן נמלטו האוהבים.

מלאת חבורות וכאב, נשכבה אשתו של נחש טאודהה על מיטתה. בעלה היה בסיור שלו, חזר ומצא את אשתו האוהבת מוכה. הוא שאל אותה, "מה העניין! מה קרה?"

וכך סיפרה אשתו של קרקוטקה סיפור שקרי, ודרשה שהזקן החכם של קהוקאנה להיתפס ולהיענש. היא טענה שהוא השתמש בכוחות הקסם שלו, כדי לפצוע אותה ושעד שהוא ימות, היא תהיה חולה. עצוב וכועס, נחש הטאודהה לבש צורה אנושית ויצא אל קהוקאנה, למסע של נקמה. הוא מצא את בית הזקנים ונכנס דרך חלון.

כשהתגנב ברחבי הבית, הוא שמע את הזקן. הוא התקדם לעבר החדר ומצא אותו, מספר לאשתו על הנחשים בשדה שלהם. "קרקוטקה מאגם טאודהה נתפס כמלך הנחשים. התנהגותו הטובה והמוניטין שלו ידועים לכל, אבל לאשתו אין אופי כלל. היא הגיעה לשדה החיטה שלנו, לפני כמה ימים; גיליתי שהיא עושה אהבה, עם נחש בריכת הקהוקאנה שלנו. הם הפכו את שדה החיטה שלנו לשדה מפגש. גבעולי חיטה הבשלים, היו כתושים ונדרסים בכל מקום! כעסתי כל כך; הכיתי אותם, עם המקל שלי קשות. אני חושב, ששניהם שוכבים כאובים במיטותיהם".

קרקוטקה, לאחר ששמע את האמת, לא הצליח להרוג את הזקן החכם. הוא התרשם ממנו מאוד והיה אסיר תודה, על כך שחשף את האמת, על מחלתה המסתורית של אשתו. אז הוא הופיע מול הזוג הזקן ואמר, "זקן חכם יקר, למדתי את הסיפור האמיתי, של האירוע שהתרחש, בשדה החיטה שלך. כפרס, אני רוצה להעניק לך משהו". קרקוטקה העניק לזקן, תכשיט יקר ואמר, "אם אתה שומר את זה איתך, אפילו המוות לא יכול לגעת בך. אתה תהיה בן אלמוות."

על כך הגיב הזקן, "מה הטעם לחיות חיים ארוכים כל כך?" הוא היה זקן, והעולם איבד את קסמו וגם לא היה לו רצון להאריך את חייו. אז הוא הביע את רצונו, למות בדיוק כמו אבותיו, קרוביו ועמיתיו.

קרקוטקה מצא את החששות הגיוניים ובכך אמר, "אנא אל תדאג זקן חכם! כי כאשר אתה רוצה לעבור מהעולם הזה, דמיין שמונה דברים בלתי אפשריים שיש לבצע."

לאחר ששמע את קרקוטקה, הקשיש החכם קיבל את פרסי הנחשים באדיבות. לאחר מכן, עזב קרקוטקה את מחוקאנה ומיהר חזרה אל ביתו שלו וגירש את אשתו.

עם הזמן, הפך הזקן החכם, לאיש העשיר ביותר בכפר שלו. עם החיים הארוכים שהעניק התכשיט, הוא הפך גם לסבא הגדול, עם ילדים רבים. אבל עם הזמן, נמאס לו לאכול, לשבת ולישון; הוא התחיל להרגיש שחייו הם נטל.

יום אחד השתוקק הזקן, לקיים מפגש עם המלך שלו. במהלך הישיבה, העניק הזקן, למלך ״יוג נרנדרה מאלה״, את התכשיט הנדיר של אריכות ימים. הוא ייחל למלכו לחיות זמן רב ושישלוט על ארצו האהובה במשך שנים רבות. תוך כדי הצגת התכשיט היקר, הוא סיפר את הסיפור מאחוריו ואת המסתורין של שמונת הדברים הבלתי אפשריים. לאחר שקיבל את ההווה, הודה המלך לזקן ונתן לו מתנות רבות.

מחוזקים ומועצמים על ידי תכשיט הנחשים, המלך יוג נרנדרה מאלה, שלט על ארצו בתבונה. הוא הפך למלך האהוב של בני ארצו, שפרח בעיר האמנות, הריקוד, הדרמה והמוזיקה.

אבל ככל שחלף הזמן, התחיל המלך להרהר, "חבל! סבי המלך סידהי נארסינג מאלה, שחרר את ענייני העולם ויצא לדרך כקדוש. אבא שלי, עשה את אותו הדבר. עכשיו תורי, אין טעם לחיות ולשלוט במדינה כל הזמן הזה".

הוא זכר את דבריו של הזקן החכם, שהמליץ לו לדמיין, שמונה דברים בלתי אפשריים, בשביל לעבור מהעולם הזה.

כך העלה המלך יוג נרנדרה מאלה, שמונה דברים בלתי אפשריים והכריז עליהם. בין הבולטים שבהם:

‏I. כאשר ציפור הזהב הקטנה, על ראש הנחש שמעל פסל הזהב שלי, תעוף הישר לגן עדן, יוודע לבני ארצי, שנשמת מלכם, תלך בעקבות ציפור הזהב, במעוף השמימה.

‏II. כאשר פילי האבן, שהוקמו על גרם המדרגות, של מקדש ויסוואנאת, מול הארמון המלכותי, יורדים אל שלושת פיות המים הסמוכים מאבן (Manga Hiti) ושותים כאוות נפשם, יידעו שהמלך יוג נרנדרה מאלה, אינו עוד על פני כדור הארץ.

‏III. כאשר גאורדה (ציפור אגדית) בעלת כנפי הזהב, היושבת על עמוד האבן, מול מקדש קרישנה, תטיל שתי פנינים גדולות, כמו ביצת התרנגולות, יידוע שהמלך יוג נרנדרה מאלה, אינו עוד על כדור הארץ.

כל זמן שציפור הזהב, תישאר על ראש הנחש, הפילים נשארים עומדים על גרם המדרגות, והגאורדה לא מטילה פנינים גדולות כמו ביצת תרנגולת. יידעו בני ארצי, שהמלך יוג נרנדרה מאלה, חי בתוך הארמון המלכותי שלו.

לאחר שהכריז על דברים בלתי אפשריים אלה, המלך יוג נרנדרה מאלה, נעלם מארמון המלוכה שלו. מקום הימצאו לא היה ידוע לאשתו ולבנותיו. אנשי לליטפור, מאמינים עד היום, שהמלך יוג נרנדרה מאלה, עוסק במדיטציה עמוקה, אי שם בתוך הארמון המלכותי והוא חי וקיים.

כך, עד לתקופה האחרונה, כל הנוחות הדרושה כמו מזון, מי שתייה, עישון טבק ומצעים, הוכנו עבור המלך מדי יום והוצבו בארמון המלכותי של לליטפור (כיום מוזיאון פאטן).

אפילו היום, זקני לליטפור המאמינים באמונה, במסורות ובסיפורים שבעל פה, מרימים את עיניהם, כדי לבדוק, אם ציפור הזהב הקטנה, עדיין יושבת על ראש הנחשים או שהיא עפה לגן עדן.

תמונה: ויקיפדיה