המשמעות של אום

אום (נכתב Om או AUM), הוא ההברה, הסמל או המנטרה הקדושה ביותר בהינדואיזם, המסמל את מהות המציאות, התודעה או האטמן (Atman) האולטימטיבי. צליל האום הוא הצליל הקדמוני והוא נקרא שבדה-ברהמן (ברהמן כצליל). באופן מסורתי, אום, היא מנטרה בפני עצמה, שאפשר לזמר אותה לבדה, לפני ו\או אחרי מנטרה.

לפני ראשית הקיום, הברהמן (המציאות האולטימטיבית), היה אחד ולא דואלי. המחשבה על דואליות יצרה לרטט, שהפך בסופו של דבר, לצליל אום. הדבר המקרב ביותר לברהמן, הוא הצליל הראשון - אום, אותו צליל שברא הכול. לפיכך, סמל קדוש זה, הפך לסמל של הברהמן.

הרטט המתבטא בקריאת אום, ביקום הפיזי, תואם את הרטט המקורי, שהופיע לראשונה, בעת הבריאה. הצליל 'אום', נקרא גם פראנווה (Pranava), כלומר הוא מקיים חיים ועובר דרך פראנה (Prana) או נשימה. אום מייצג גם את ארבע מצבי הישות העליונה. שלושת הצלילים של אום (A, U, M) מייצגים את מצבי השינה המתעוררת, החלומית והעמוקה והשקט הסובב את אום, מייצג את מצב טוריה (Turiya).

מכיוון שהראשון, מבין שלושת מצבי התודעה, הוא המצב המתעורר, הוא מיוצג על ידי הצליל "A" (שנהגה כ'אַ' או A). מכיוון שמצב ההכרה החלומי, נמצא בין היקיצה, למצב השינה העמוק, הוא מיוצג על ידי הצליל "U" (שנהגה כ'אוּ' או oo) שנמצאת בין ה"A" ל"M". המצב האחרון של התודעה, הוא מצב השינה העמוקה ומיוצג על ידי "M" (שנהגה כ'מֲ'). זה סוגר את ההגייה של אום, בדיוק כשם ששינה עמוקה, היא השלב האחרון של המיינד, בזמן מנוחה.

בכל פעם שאומרים, אום, ברצף, יש זמן בלתי נמנע, של שקט, בין שני אום ברצף. שקט זה מייצג את "המצב הרביעי" המכונה "טוריה" (Turiya), שהוא מצב האושר המושלם, כאשר האני האינדיבידואלי, מכיר בזהותו עם האל.

במסגרת יוגה, קריאת האום, בתחילת השיעור, מכניסה את המתרגלים, לזמן ולמרחב, העומד להיות מוקדש לתרגול מדיטטיבי. כמו כן, אום בסוף השיעור, מסמל את היציאה ממרחב התרגול הספציפי, שהיינו שרויים בו - כמו מעיין הבדלה בין קודש לחול.

זימור האום עם קבוצת אנשים, משמשת גם לאיחוד הקבוצה וליצירת תחושת קהילתיות (סנגה - קהילת מתרגלים). כשאתה מרגיש את הרטט של הצליל אום וצליל האום שלך מוטמע עם צלילי האום של שאר המתרגלים, אפשר להרגיש אחדות עם אותם מתרגלים אחרים ואפילו עם היקום.