לא מזמן, קיבלתי תזכורת, על זה שאני עוף מוזר, שאני שונה. אני לא בטוח שלמי שאמר לי את זה, הייתה קונוטציה חיובית של המושג הזה. אני חושב שהוא רצה שאהיה כמו כולם. אני גם די בטוח, שהוא חשב שבחרתי להיות עוף מוזר.
היום, אני אפילו לא בטוח, מה זה אומר ׳להיות כמו כולם׳? האם יש מישהו, שהוא בדיוק כמו מישהו אחר? האם זה נתון לבחירה? ואם כן, למה שנרצה להיות כמו כולם? מה נקבל בתמורה? זה שווה?
אז כן, אני מודה שמאז שאני זוכר את עצמי, אני עוף מוזר, ׳שונה מכולם׳, אם יש בכלל דבר כזה. שילמתי על זה, מחיר חברתי מסוים. אבל משהו אחד, זכור לי תמיד, בצורה מובהקת - זה מעולם לא היה נתון לבחירתי.
האמת היא, שרוב חיי, ניסיתי בכל כוחי, להיות כמו כולם. לא רק שזה לא הצליח לי, גם סבלתי מזה מאוד. גם כשהייתי ׳כמו כולם׳, אף אחד לא נתן לי את האישור, שאני כמו כולם. להפך, זה רק הדגיש יותר את השונות שלי.
רק אחרי שנים של תרגול יוגה והתבוננות עצמית, הבנתי שהיותי עוף מוזר, היא אולי הדבר הכי טוב ומשחרר, שקרה לי בחיים האלה. זה מאפשר לי לעשות מה שאני רוצה באמת ומה שהלב שלי אומר לי לעשות, אפילו אם זה נראה משוגע לגמרי, לכל הסובבים אותי. יש לי את התירוץ הכי טוב בעולם! פשוט, כי אני עוף מוזר, אז אין ממני ציפייה, ללכת בדרך ברורה ומסוימת, כזאת שכולם הולכים בה.
אני חופשי ללכת בדרך שלי, לסלול דרכים חדשות, גם כאלו שאיש מעולם להלך בהן לפניי. איזו זכות, איזו ברכה, איזה מזל, שאני עוף מוזר.
אז לכל העופות המוזרים שם בחוץ, תחבקו את זה חזק ולכו עם הלב, כי אתם עופות מוזרים ויפים, שנותנים לי הרבה השראה ומוטיבציה, להמשיך בדרכי המוזרה.
תמונה: יעל בקר
Comments