עד עכשיו, לא הצלחתי…

עד עכשיו, לא הצלחתי לכתוב, לא הצלחתי לחשוב, לא הצלחתי לישון, לא הצלחתי לנוח, לא הצלחתי לתפקד, לא הצלחתי לנשום…

רק עכשיו, אחרי חמישה ימים וארבעה לילות ללא שינה, אני מרגיש שאני מצליח לצאת מההלם שהייתי שרוי בו. המיינד כל כך אקטיבי, והמיינד שלי במיוחד. הוא לא צריך תירוץ נוסף, לרוץ לכל עבר, אז נוסיף לזה את המצב המזעזע הזה…חשבתי שאני עומד להשתגע. כל פעם, שעברה לי מחשבה בראש, על ילדים שנרצחו ונחטפו, הרגשתי צמרמורות, גירודים ורעידות בכל הגוף, רציתי לצרוח עד לב השמיים, לשרוט את עצמי ולתלוש לעצמי את כל השיערות מהראש. אני חושב שזה מעין מנגנון של כאב, שאני רוצה להפעיל בצורה יזומה, כי הלב שבור וכואב כל כך, והדרך היחידה להשקיט אותו, היא לגרום לכאב גדול יותר, במקום אחר בגוף, וכך להסיט את הכאב, ולו רק לרגע, כי הוא קשה מנשוא.

אני מרגיש שבתוך האובדן הענק הזה, אין רגעים קלים. יש רק רגעים קשים…חלקם קשים יותר וחלקם קשים פחות, אבל הם לבטח, על הספקטרום הקשה. אני מוצא שהבקרים, קשים לי במיוחד. כנראה שמשהו בשעות הבוקר המוקדמות, גורם לי לאמוציונאליות מוגברת. המחשבות הקשות עולות, מקשות עליי לקום מהמיטה. לרוב, אלו השעות, שבהן אני גם פורץ בבכי.

מיום שבת, לא הצלחתי לתרגל, שום תרגול מדיטטיבי. לא הצלחתי לתרגל אסנות (תנוחות) או פרניאמה (נשימות) או מדיטציה…כלום…לא הצלחתי להרגיע את פרץ המחשבות והרגשות. הדבר היחיד שמצאתי, שעוזר לי קצת, הוא פעילות אירובית בעצימות גבוהה. אני יוצא לריצות ארוכות. כנראה שהעצימות הגבוהה, מצריכה כל כך הרבה אנרגיה, עד שהיא מתישה את הגוף והמיינד ובכך יוצרת קצת שקט. בעצימות כזאת, אין לי ברירה אלא להתעסק בתנועה ובנשימה. הטראנס האוטומטי שבתנועה החזרתית והמהירה הזאת, מפקס אותי. וכמובן שכמויות של הורמונים שמשתחררים, תורמים גם הם לתחושה טובה יותר.

זה אולי נשמע מוזר, אבל עוד שני כלים שעזרו לי מאוד להתמודד, זה דימיון ותפילה. אני מוצא את עצמי מדמיין שהפצועים מחלימים, שהחטופים שבים בשלום, שנשמתם של הנרצחים, מצאו שלווה ואז נושא תפילה שכל זה יתרחש. דימיון הוא דרך מעולה למקד אנרגיה במשהו מסוים ותפילה היא כלי טוב להכווין אנרגיה למטרה ספציפית. ואחרי הכול, אם זה בראש שלי, זה הכי אמיתי שיש.

אבל הדבר שעזר לי יותר מהכול, היה לעזור לאחרים. להעביר את ההתמקדות בעצמי, להתמקדות בצרכים של מישהו אחר, היה הדבר הכי ממקד שהכי עזר לי לחזור לתפקד. ההתעסקות בעזרה לזולת, הוא הכלי המשחרר ותרגול היוגה המשחרר, הכי חזק שאני מכיר! זה מייצרת אנרגיות וכוחות מרפאים, כל כך עוצמתיים!

מתפלל לשלום כולנו! שנדע ימים רגועים וטובים יותר! תשמרו על עצמכם!

צילום: אביעד אורן