מפחד מהחושך

היום היה לי בוקר קשה במיוחד. עוד לילה ללא שינה. התהפכתי מצד לצד, רק מחכה שהשעון המעורר יצלצל כבר, כדי שאדע שזה מאוחר מספיק בשביל לצאת לריצת בוקר, כי השעה רק ארבע בבוקר ועדיין חשוך בחוץ.

מחשבה רודפת מחשבה, תחושת המחנק בגרון המוכרת כל כך, והדמעות זולגות. הבוקר, אפילו באמצע הריצה, הרגשתי מוצף רגשית, ועלה בי הבכי…באמצע ריצה!!!

נזכרתי איך כשהייתי קטן, הייתי פוחד מהחושך, ולא יכולתי להירדם בלי קצת אור ודלת פתוחה. הוריי בודאי זוכרים, את אינספור הלילות, בהם לא הצלחתי להירדם מסיוטים, מחושך, מפחדים, והייתי בא לישון איתם במיטה.

הפחד לא נעלם עם השנים ואולי הוא אפילו התעצם. מה שכן השתנה, היו הכלים שצברתי בדרך, בשביל להתמודד עם הפחדים. בתור ילד, היה לי נשק סודי, ששמר והגן עליי. הייתי עטוף בבועת הגנה של תמימות. עם השנים, איבדתי את מגן התמימות, והפחדים מצליחים לפגוע בי יותר. אני מרגיש שהאירועים האחרונים, החלישו את ההגנה הזאת עוד יותר, חיסלו את מעט התמימות המגוננת שעוד הייתה, ועכשיו אני עומד חשוף, מול כל הפחדים הכי גדולים, ואני צריך כלים חדשים וחזקים יותר להתמודדות איתם.

מגן התמימות התנפץ לרסיסים, מכוח הרוע והאכזריות שנחשפתי אליו. בחיים לא חוויתי כזאת רשעות ובטח לא בריכוז כל כך גבוה ובזמן כל כך קצר. מניין תהומות השנאה והכעס והפחד, שיצרו מעשים מזעזעים אכזריים כל כך???? מניין???? לא מצליח לתפוס!!!

הבטן מתהפכת ולמיינד אין מנוח, כי יש שם ילדים חטופים, בשבי, וזה כבר הלילה השביעי… ומה עם הם מפחדים מהחושך?….אז רק רציתי להגיד לכם, שאני כאן, איתכם…אני לא ישן, בשביל להשאיר את הדלת פתוחה ולהשאיר אור דולק, בשביל שלא תפחדו. אני שומר על האור הזה מכל משמר. לא נותן לו לכבות. הוא יאיר לכם את הדרך מבעד לאפלה, גם ברגעים הכי חשוכים, גם אחרי שכל האורות האחרים כבר כבו מזמן.

א נ י ל א נ ו ת ן ל א ו ר ל כ ב ו ת ! ! !

אני רוצה להחזיר אתכם עכשיו וחוסר האונים מרסק אותי לרסיסים. אני חושב שתחושת חוסר האונים, היא זאת שהציפה אותי וגרמה לי לבכות באמצע הריצה. כי זה מורט עצבים, שאני לא יכול לשחרר אתכם עכשיו!!!

אבל במיינד שלי, אני יכול לדבר איתכם…במיינד שלי, אני יכול להיות איתכם. אל תיפול רוחכם, ילדים שלנו. אנחנו בדרך…אנחנו באים…אז תחזיקו מעמד…רק עוד קצת…תזכרו שאני משאיר את האור דלוק בשבילכם, ואני לעולם לא אתן לו לכבות!!!!

א נ י ל ע ו ל ם ל א נ ו ת ן ל א ו ר ל כ ב ו ת ! ! !

צילום: יעל בקר