מעברים

ושוב, רוחות השינוי נושבות בגבי, קוראות לי להתקדם ולעבור הלאה, לדבר הבא, לצאת לדרך, לצאת מאזור הנוחות, ללכת לחקור תחומים חדשים ואופקים רחוקים יותר.

שינוי…מעבר למשהו חדש, לא מוכר. הרבה פחדים, מהולים בהרבה התרגשויות. הרבה חוסר ביטחון ואי וודאות, וגם הרבה סקרנות והתלהבות.

כל משב רוח כזה, מלווה בלא מעט מאבקים פנימיים, התנגדויות, שיפוטיות ואפילו כעס על עצמי. לא היה לי קל להכיל את השינוי. חשבתי שהנורמה החברתית היא להישאר באותו המקום הרבה זמן, להיות דבר אחד, להיות בתחום אחד, להיות מוגדר ובעל זהות מוגדרת…דומה לאיך שדור ההורים שלנו היה.

הייתי שופט את עצמי, על התזזיתיות הזאת והנטיה להשתנות כל הזמן ולזוז ממקום למקום או מתחום לתחום. אולי זאת הסיבה, שאני לא מעוניין לשים על עצמי, שום כותרת או הגדרה, כי זה מרגיש לי מחייב…ומה אם יום אחד, אני אחליט להשתנות ולהיות משהו אחר!? אני לא רוצה להתחייב למשהו אחד ויחיד שיקשה, גם עליי, אבל גם על אחרים לראות אותי כמשהו אחר, שונה ומשתנה.

לפני כמה ימים, מישהו שאל אותי, אם אני אוהב להתחיל כל פעם הכול מחדש, מאפס. האמת היא שכן. יש בזה משהו מאוד מרגש ואפילו מטהר, ובטח מלמד ומפתח ומעניין. אותו אדם גם שאל אותי, האם אני אוהב לחיות באי הוודאות הזה, כיוון שאני כל הזמן משנה ומשתנה. מיד שאלתי אותו, אם הוא חי בוודאות, רק כי הוא עושה את אותו הדבר, במשך הרבה זמן…

איפה יש וודאות? רק משום שאנחנו חיים בשגרה, בה אנחנו עושים את אותו הדבר כל יום, ואנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה יקרה מחר, לא אומר שאנחנו באמת יודעים, מה עתיד לקרות. וגם בשגרה הכי ״קבועה״, הכול משתנה, כי זו המהות של העולם הזה שאנחנו חיים בו, אם נרצה ואם לא.

אז נכון, אני משנה ומשתנה כל הזמן, אני רב ממדי, סקרן, בעל הרבה תחומי עניין, אף פעם לא מאה אחוז משהו אחד, זז ממקום למקום, מתחום לתחום, חוקר, לומד, תמיד בתנועה, אבל לא רוצה להתנצל על זה ולשפוט את עצמי על כך. לא רוצה הגדרות וזהויות והתחייבויות והשתייכויות, שבסופו של דבר, יגבילו אותי וימנעו ממני להשתנות ולהמשיך להיות בתנועה.

צילום: אביעד אורן