מי אני? ולמה אני כאן?

אני גמיש, למקרה שלא שמתם/ן לב. כן, תמיד הייתי. נולדתי עם גמישות טבעית. תמיד כשאני קורא אודות מורים אחרים, בא לי גם לכתוב ש"מאז שאני מכיר את עצמי אני בתנועה" או "תמיד עבדתי עם הגוף וחקרתי אותו" - אבל זה רחוק מלהיות האמת. תמיד שואלים אותי אם אני רקדן או אם הייתי רקדן. אז התשובה היא לא. אני לא רקדן ומעולם לא הייתי. למעשה, כלל לא עבדתי עם הגוף שלי עד לא מזמן. מפתיע! אני יודע!

אני גמיש. אני זה שהרבה אנשים אוהבים לשנוא בצחוק...ואולי גם קצת ברצינות. כי "הצלחתי" במהירות ובקלות אסנות (תנוחות) שהם עובדים עליהם שנים. אני זה שהרבה מסתכלים עליו וחושבים שהוא בטח מתרגל רק אסנות (תנוחות), ובטח חושבים שככה הגעתי ליוגה. אני זה שחושבים עליו שהוא מרתיע אנשים מלנסות יוגה כי אולי אנשים מסתכלים עליי בתסכול וחושבים שיוגה זה רק לגמישים.

אני גמיש. לא בחרתי בזה ולפעמים נדמה לי שאני צריך להתנצל על זה. במיוחד במציאות שבה אסנה (תנוחה) נהפכה למילה גסה ולטבו. ואולי בדיוק משום שאני כזה, עליי להצניע את היכולות הגופניות שלי?...

לפעמים אני נתפס כהמורה המסוכן והקשוח הזה שמלמד רק מתקדמים....אני לא! אני לא רואה את עצמי כמתקדם ואני אפילו לא בטוח שאני יודע מה המושג 'מתקדם' אומר. יש לי גם תלמידים לא גמישים, תלמידים בכל הגילים ומכל הרמות.

אני כותב את זה כי לאחרונה אני מקבל הרבה מאוד תגובות על היכולות הגופניות שלי. חלקן אוהדות ומפרגנות, חלקן ביקורתיות ושיפוטיות וחלקן מייעצות ומזהירות.

אז האמת היא שאני מאוד חדש בעולם האסנות (תנוחות), אבל אני לא חדש בעולמות אחרים של היוגה. אני אדם קיומי וככזה, תמיד הייתי קרוב לעולם הרוח. עוד מגיל צעיר, העסיקו אותי שאלות קיומיות. הייתי עסוק בשאלות כמו "מי אני?" ו"למה אני כאן?". אני חושב שבעצם שאילת השאלות האלה, התחיל תרגול היוגה שלי.

השאלות הללו הובילו אותי עמוק לעולם הרוח ודחפו אותי לקרוא ולהקשיב לכל דבר שיש בו מידע, שיעזור לענות עליהן. כך, הרבה לפני שנכנסתי לעולם התנוחות, כבר הייתי עמוק בתוך עולם הפילוסופיה היוגית והבודהיסטית וזה הדבר שמניע אותי עד היום.

לאחר שהבנתי שהתשובות לשאלות האלה לא יוכלו להגיע רק מתוך התעניינות אינטלקטואלית, אלא בעיקר מתוך תרגול, התחלתי לחפש תרגולים. הייתה תקופה שבה הייתי יושב במדיטציה חמש פעמים ביום, כשכל מדיטציה ארכה לפחות שעה. תודו שלא דמיינתם אותי ככה

למעשה, באותה תקופה, הייתה לי ממש סלידה מתרגול אסנות (תנוחות). לא הבנתי מה יש בזה וזה היה נראה לי משעמם ומיותר, אז נמנעתי מזה שוב ושוב, למרות שהיו לי אינספור הזדמנויות להיכנס לעולם הזה.

אז אולי אני לא יכול להגיד שמאז שאני מכיר את עצמי, חקרתי את הגוף, אבל אני יכול להגיד שמאז שאני מכיר את עצמי, אני חוקר את התודעה. זה מה שהכניס אותי לעולם היוגה וזה מה שמחזיק אותי בו.

אני רוצה להודות לכל המגיבים שבזכותם נכתב הפוסט הזה. תודה רבה! אוהב אתכם/ן