מחשבות על ארעיות - מתנה מהקורונה

אז זהו זה, אנחנו בשגרת קורונה כבר הרבה זמן....אז מתי אפשר יהיה להגדיר את המצב שאנחנו נתונים בו, כשגרה או כמצב קבוע? ואולי עלינו להתייחס לזה תמיד כאל מצב זמני? הרי את המצב שקדם לקורונה החשבנו כשגרה קבועה, לא? ועובדה שהשגרה הזאת הייתה זמנית כי הקורונה קטעה אותה. מתי משהו נהיה קבוע? הרי בעולם שלנו, הכול זמני. אני לא מצליח לחשוב על דבר אחד שהוא לא זמני.

הקורונה נתנה לי שיעור מדהים בארעיות. יש לי דחף תמידי לתכנן קדימה. אני אדם מאוד מחושב ומתוכנן ולפתע נשללה ממני האפשרות לתכנן קדימה כי אני לא יודע מה יהיה מחר, מתי כל זה ייגמר ואיך. כביכול, האפשרות לתכנן קדימה הייתה קיימת לפני הקורונה, כי כביכול הייתי נתון בשגרה קבועה, שבה כביכול ידעתי מה עומד לקרות....אבל לא באמת ידעתי, ולא באמת יכולתי לתכנן, וזה לא באמת הייתה שגרה קבועה - עובדה, שגם היא, נגמרה.

הקורונה מכריחה אותי לחיות מיום ליום בלי לתכנן ממש, כי אולי מחר הכול ייגמר ואולי לא. אני חי באיזושהי מציאות מעורפלת שבה אני יודע שהקורונה היא מצב זמני כמו כל דבר אחר, והיא בטוח תסתיים מתישהו, אני רק לא יודע מתי ואיך. במצב שכזה, כל יום מקבל משמעות עצומה.

ממש כמו....ממש כמו המוות....כן כן, קראתם נכון - מוות. כולנו חיים בכרוניקה של מוות ידוע מראש. כולנו יודעים שהוא יגיע, אנחנו רק לא יודעים מתי ואיך. אבל כולנו גם שוכחים את זה וחיים את חיינו כאילו נחיה לעד. אבל מה אם היינו חיים כל יום את חוסר הוודאות הזה...חיים כל יום כאילו זה היום האחרון, כי אולי נמות, ואי אפשר לתכנן באמת, והחיים שלנו לא באמת קבועים, ואנחנו לא באמת יודעים מה הולך לקרות. אז כל יום בחיים היה מתמלא משמעות.

רבים מאיתנו יימנעו מלחשוב על המוות כי אולי זה מדכא או נשמע פסימי אבל המחשבה על המוות רק תחייה אותנו יותר. תגרום לנו להתרכז בעיקר ולעזוב את הטפל, תגרום לנו לנצל יותר הזדמנויות, תדחף אותנו לעשות את מה שתמיד רצינו עכשיו, במקום לדחות חלומות. המוות הוא אולי הפרספקטיבה הכי טובה על החיים.

אני יושב וחושב על היום שאחרי הקורונה, על החזרה לשגרה, למרות שזה מצחיק לכתוב 'חזרה' כאילו נחזור לחיות את אותה השגרה. הרי ברור שאנחנו נתחיל שגרה חדשה לגמרי, כי שום דבר לא באמת יחזור להיות מה שהיה - הכל השתנה, הכל משתנה, הכול ישתנה. ואולי נצטרך להתחיל הכול מחדש, לעשות היכרות מחודשת עם החיים שלנו. ממש כמו מוות ולידה מחדש - דבר מה ימשיך איתנו הלאה לחיים הבאים, וכמה דברים ישארו מאחור.

אני יודע שהקורונה תגמר, אני רק לא יודע מתי ואיך, אבל בינתיים אני חי את היום הזה, את הרגע הזה...פשוט, כי הקורונה לא השאירה לי ברירה אחרת...ואולי זאת המתנה הגדולה ביותר שלה.

חג שמח לכולם⁦