לתת לחיים לכוון אותי

בתקופה האחרונה, יש בי תחושה ממש חזקה, שניסיתי להיאחז באחד הסיפורים שיש לי בראש, ולתכנן, שלא לומר, לשלוט בחיים שלי, ולכוון אותם, בהתאם לסיפור הזה.

אני חושב שאפילו לא שמתי לב, שאני עושה את זה. הייתי כל כך שקוע בו…בסיפור שלי…וראיתי רק מטרה ברורה מול העיניים, ופשוט רצתי לעברה. לא הייתה לי פרספקטיבה על החיים של עצמי, בשביל לראות את זה, כי הייתי כל כולי בתוך זה. אפילו לא חשבתי לצאת, לרגע מהסיפור שלי ולהסתכל עליו מבחוץ.

לא חשתי, שאני אחוז במשהו ומתקשה להרפות ממנו, וזה אולי המצב הכי מסוכן…או במילים אחרות, הייתי ספוג בבורות מסויימת. לא זיהיתי, שאני לא מזהה את זה, או לא ידעתי, שאני לא יודע.

אני חושב, שההיצמדות הזאת, לאורך זמן, גבתה ממני מחיר כבר. בלי לשים לב, התעייפתי מהאחיזה החזקה באותו סיפור, התעייפתי מהניסיון לשלוט, בצורה שכזאת ולכוון את חיי לסיפור הזה, כי זה פשוט שאב ממני, כמות אדירה של אנרגיה, זמן ובעיקר העמיס על המיינד שלי…או כך לפחות חוויתי את זה.

ואז לפתע נסדק סדק, נוצר פתח, ודרכו הזדמנות פותחת עיניים - להסתכל על הכול מגבוה, ולבחון הכול שוב, ואולי לחשב מסלול מחדש. פתאום, הצלחתי לשחרר את הסיפור, כי ניתנה לי ההזדמנות לראות אותו. פתאום הצלחתי לשחרר את ניסיונות השליטה, ולהשאיר קצת יותר מקום לחיים לכוון אותי ולסמוך עליהם - לתת להם את המושכות ופשוט ללכת בעקבותיהם.

זה לא דבר שקל לי לעשות, כי אני אדם טוטאלי, שאוהב לשלוט או לפחות לחוש, שאני שולט בחיים שלי. ופתאום, אני במקום צנוע יותר, שמאפשר לדברים לקרות, במקום לנסות לשלוט בהם.

אני בעיקר, חש הקלה גדולה והודיה, על ההזדמנות המדהימה הזאת. בתוך כל זה, אני דווקא חווה פתאום, את ההוויה שהכול אפשרי, ומיליוני האפשרויות, פרוסות לרגלי ועליי רק לבחור.

אל תשכחו להשאיר קצת מרווח לחיים, לכוון אתכם ולסמוך קצת על המסע שלכם.

צילום: אביעד אורן