לתרגל לבד

כבר תקופה ארוכה שאני מתרגל לבד. נדמה שהקורונה לקחה לי את כל אותם הדברים שנתנו לי מוטיבציה ועזרו לי לתרגל. אני לבד - בלי המורים שלי, בלי סנגה של מתרגלים אחרים שמתרגלים יחד איתי, בלי סטודיו, בלי אוירת תרגול. אני נותר רק עם המוטיבציה והמשמעת העצמית שלי עצמי וזה לא פשוט.

מלבד הקושי הזה, התרגול לבד מפגיש אותי עם עצמי, שלא לדבר על השעות הרבות, שאני נאלץ להתמודד עם עצמי, בגלל השהייה הממושכת לבד בבית. אין הרבה הסחות דעת, אין הרבה לאן לברוח - זה רק אני והתודעה שלי, אני והתרגול שלי. זה מצב מאתגר מכיוון שבמצב כזה, המודעות גוברת ואני הרבה יותר בתרגול במשך היום. שזה דבר טוב שלעצמו, אבל לא פשוט לשהות בו למשך זמן רב.

לפעמים זה מרגיש לי כאילו לקחו לי את כל הצעצועים ואת כל גלגלי העזר והמצופים ואני פשוט צריך ללמוד לשחות בלי מצופים או לרכב על האופניים בלי גלגלי העזר. אני שם לב לשינויים פיזיים ותודעתיים כתוצאה מהמצב המתמשך הזה. אין ספק שזו סיטואציה מכוננת.