לחיות את הרגע

כשטיילתי בנפאל, פגשתי ישראלי אחד, ובאותו מפגש, זכור לי שהוא אמר, שהוא חי בהווה, חי את הרגע. זו לא הפעם הראשונה שאני שומע משפט שכזה. שאלתי אותו מה זה אומר? מה זה הווה בשבילו? שאלתי אותו על איזה רגע הווה הוא מדבר? זה שעבר עכשיו או עכשיו או כל שנייה. הוא לא כל כך אהב לשמוע את זה, אבל ניסיתי להסביר לו שאין באמת הווה. הווה זה משהו שקשה מאוד לתפוס, ממש כמו שקשה לנו לתפוס אין סוף. ההווה הוא אין סופי כיוון שהוא לא נמצא באף רגע אך כל הרגעים נוגעים בו לרגע.

אני שומע לא מעט, משפטים שכאלה, שנשמע שמישהו רק עשה העתק הדבק למשהו, אבל אולי לא מבין אותו עד הסוף. משפטים כמו ״אין אני כי זה אגו״ או “אין רוצה כי זו תשוקה״. מה זה אומר? האם מותר לי לתכנן משהו למחר? ואם אני מתכנן, האם זה אומר שאני לא חי בהווה? האם אסור להשתמש במילה ״אני״ או ״רוצה״ כי זה אומר שיש לי אגו ותשוקה?

אני סבור שההסבר כאן, הוא קצת יותר מורכב. למילים עצמן, אין כוח, אלא הן רק מייצגות קונספט מסויים, בשביל לאפשר לתקשורת. מה שחשוב הוא הכוונה, שטמונה במחשבה שלי והיא זאת שנותנת כוח לדברים. ולכן העבודה כאן, היא תודעתית מנטלית, ולא מה אני אומר או כותב בפועל, אלא איזו הבנה עומדת מאחורי המילים הללו.

לעניות דעתי, אין בעיה עם תכנון העתיד, אין בעיה עם מחשבה על ה״אני״ וגם אין בעיה לרצות ולחשוק בדבר מה. השאלה היא, כמה אני אחוז בזה? האם אני אחוז בתכנון שתכננתי - כלומר, אני לא יכול בלעדיו. האם אני אחוז ברצונות שלי ולא אוכל בלעדיהם? האם אני אחוז באני שלי, בזהות שלי למשל?

ההצמדות והאחיזה בדבר מה, היא זאת שגורמת לצער והתרגול הוא להשתחרר מאותה אחיזה ולא בהכרח להשתחרר מהעתיד והעבר או מתשוקה או מאני. אלה דקויות ששווה להקדיש להן מחשבה כיוון שזה תרגול עוצמתי, חשוב ומתקדם מאוד!

צילום: יעל בקר