top of page

המשמעות של דגלי תפילה

תמונת הסופר/ת: Alon DavidAlon David

אם ביקרתם בנפאל, בטוח ניתקלתם בדגלי תפילה רבים לאורך הטרקים בהרים או במקדשים: מלבני בד בהירים הנמתחים לאורך רכסי הרים ופסגות או קשורים למקומות קדושים.


יש משהו עצמתי ומרשים בכמות ובצבעוניות המתנופפת שלהם בהרים ובמקדשים. אבל למה הם מתכוונים?

מקורם עשוי להיות מפגש של מסורות בון (Bön) עתיקות בטיבט, שם השתמשו השמאנים בדגלים פשוטים בטקסי ריפוי, ואגדות על תפילותיו של בודהה נכתבו על דגלי קרב ששימשו אלוהויות לוחמות הנקראות דאוות (Devas) ואשורות (Asuras). העברת סוטרות בודהיסטיות הודיות, לשאר העולם, על פיסות בד, הוא ההסבר המקובל יותר. כעת הם מחזה נפוץ ברחבי ההימלאיה.


דגלי תפילה מגיעים בחמישה צבעים - כחול לשמיים, לבן לאוויר/רוח, אדום לאש, ירוק למים וצהוב לאדמה - והם מודפסים באופן מסורתי עם תמונות וטקסטים. מרכז הדגל מתאר לעתים קרובות לונגטה (Lungta - סוס חזק), סמל למהירות והפיכת מזל רע לטוב, הנושא על גבו שלושה תכשיטים המייצגים את הבודהה, התורות הבודהיסטיות והקהילה הבודהיסטית (שלושת היהלומים של הבודהיזם - הבודהה, הדהרמה והסנגה). תמונות של ארבע חיות קדושות - דרקון, גרודה, נמר ואריה שלג - עשויים להופיע בפינות. את שאר הדגל, מכסים גרסאות של כ-400 המנטרות (התבטאויות פולחניות עוצמתיות) ותפילות על חייו מזלו הטוב של האדם הקושר את הדגל.


תושבי ההימלאיה מאמינים, שכאשר הרוח מניפה את הדגלים, היא מפזרת את הברכות, הרצון הטוב והחמלה, הגלומים בתמונות ובכתבים ברחבי הארץ. בסופו של דבר, ההדפסים דוהים והתפילות הופכות לחלק מהיקום, ודגלי התפילה מתחדשים.

קרדיט תמונות:

Photo from Istock

‏Photo by Aaditya Hirachan

‏Photo by Abhishek Agarwal





פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page